כשאנחנו פוגשים אדם אחר שאנחנו לא מכירים או אפילו אדם מוכר: חבר ,בן זוג, ילד ,איך אנחנו מתנהגים כלפיו? האם זה תלוי באיזה מצב רוח יצאנו מהבית? או עם איזה רגל קמנו הבוקר ? הילדים עצבנו אותנו או לא?
האם כל הגורמים האלה משפיעים אלינו לראות באמת את האחר ואת השונה מאתנו?
האם הלבוש של האדם משפיע? טון דיבור? מבט?
האם זאת שאלה לשם מה אנחנו נפגשים אתו? האם יש סיבה ? או אולי זה עוד אדם שפגשנו בדרך לסופר, קופת חולים וכ”ו. האם זה משנה בכלל? האם לכל אדם ואדם ניתן יחס אחר? והאם זה תלוי בצורך שלנו כלפי אדם אחר?
כן כן הרבה שאלות…
אני מצאתי תשובה לפני כמה שנים והיום אני מרגישה צורך לשתף אתכם בזה:
כשאני יוצאת לפגוש כל אדם אם זה מטופל ,או חבר או פגישה עסקית אני קודם כל סומכת שדברים שיקום מזמן לי הם הכי נכונים עבור התהליך שלי נכון לרגע הזה.
אין לי ציפיות מאותו אדם, אני לא בונה סיפור… איך זה יהיה? מה אני יגיד? ומה הוא יגיד? ממש לא …
אני רואה את האדם מבפנים את הנשמה שלו.. והנשמה היא תמיד שואפת למקום טוב, נקי ונכון. לכן אני תמיד מופתעת בדרך כלל לטובה מאדם שאני פוגשת ,אני מסוקרנת אני לא נותנת לאמונות תפלות לנהל לי את החיים.
וכן לפעמים אנשים מעצבנים ולא ממש נעימים אך אני יודעת להתבונן בהם ובי במצבים כאלה. ומתבוננת לאן זה לוקח אותי ? לכעס? חמלה? רחמים ?תגובה?
על איזה כפתור אותו אדם לחץ לי …אני חוקרת ..והחקירה הזאת נותנת לי משמעות ובחירת דרך המשך לאותו קשר.
אני מזמינה את כולם לפחות פעם ביום באמת לראות ולפגוש את האחר ממקום קצת שונה, ללא שיפוטיות, ממקום מקבל יותר ומאפשר יותר. תאמינו לי מניסיון קורה פשוט קסם ובשבילי אלה הם רגעים של חסד….
